<h1>סמ"ק מצוריך סימן קנ"ב</h1>
<h2>דף לט.</h2>
וכשנפתח ספר תורה אסור לפתוח אפילו בדבר הלכה ואם יש שם עשרה בני אדם מטים אזנם לתורה אז מותר לגרוס בנחת שאינו מבטל שמיעת הקריאהא). וגם צריך לחזור הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום שחייב אדם להשלים [פרשיותיו עם הציבור ונהגו להשלים] בשעת קריאת התורהב). א) ואומר שאסור לחזור הסדר או ללמוד שום דבר בשעה שהחזן עומד וקורא את הסדר ומביא ראייה מאותו פסוק וכפתחו עמדו (נחמיה ח') ופירש רש"י דלשון שתיקה הוא, ועוד מביא ראייה ממה דאיתא התם (ברכות ח') רב ששת מהדר אפיה וגריס אמר אינהו בדידהו ואנן בדידן לפי שהיה מאור עינים, ודווקא מי שאין לו אומנות אלא הוא מותר לגרוס בשעת קריאת התורה לשון תשב"ץ (סי' קפ"ג). ועומד בשעת קריאת התורה ומביא ראיה מספר עזרא דכתיב וכפתחו עמדו כל העם לפי הפשט עמידה ממש — הגה"ה, מיהו תלמוד אומר (סוטה דף ח') בברכות עמידה לשון שתיקה אבל לישב מותר וכן משמע בירושלמי (מגילה פ"ד ה"א) גבי ההוא דהוה סומך בשעה שהיה קורא בתורה אמר ליה אידך כנתינתה קריאתה מה נתינתה מעומד ובאימה אף קריאתה כן משמע דווקא הקורא בתורה צריך לעמוד אבל לא לאחרים וכן נהגו העם לישב, ע"כ הגה"ה. ותשב"ץ ראה מהר"ם נ"ע שקורא בשבת הפרשה מבחוץ כי מה שיש בגיטין (דף ס') דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה רוצה לומר במקום שהוא חובה אבל בכאן אינה חובה תדע שאין מברכין על התורה ביחיד לכך יכול לאומרה בעל פה. לשון תשב"ץ (סי' קפ"ה). ב) ונראה לר"י שכל השבוע קורא עם הצבור וזמן השלמה כתוב במדרש [ג'] דברים ציוה רבי את בניו בשעת שנפטר ואילו מהם אל תאכל לחם בשבת עד שתגמור כל הפרשה והפירוש מועיל יותר מן התרגום, ומיהו אם השלים לאחר אכילה שפיר דמי ופסוק שאין בו תרגום צריך לאומרו ג' פעמים ויוצא, עכ"ל ס"ג. בשם ר"י מקורבול שאין שום בחור יכול (לעמוד) לפטור עצמו מליקרות הפרשה בעברי ובתרגום דהיינו תלמוד תורה לשמה, עכ"ל. ואומר (מהר"ם שם) מי שלא חזר הסדר ב' מקרא ואחד תרגום קודם שבת או בשבת עצמו יכול לחזור עד יום ד' ואינו קרוי עבר זמנו כדאיתא בערבי פסחים (דף ק"ו) מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל כל השבת כולה ושואל עד כמה אמר ר' זירא עד יום ד' ומסיק התם חד בשבת תרי ותלתא בשבתא זהו אחר שבת [ד' ה' ו'] זהו קמי שבתא, אמנם מצוה לחזרה קודם אכילה כדאיתא בירושלמי (עי' ברכות ח' תוס' ד"ה ישלים ובהגהות הב"ח שם) ג' דברים צוה רבי לבניו אל תאכלו בשבת עד שתחזרו הפרשה כי היא מצוה מן המובחר, הגה"ה ומיהו בתוספות רבינו יהודה כתוב בפרק קמא דברכות (דף ח') דדווקא לעניין גיטין אמר כן אבל לעניין הפרשה דבעינן שישלים פרשיותיהן עם הציבור אין לחזור אחר השבת שכבר התחיל לקרות פרשה אחרת במנחה ומטעם זה אמר חזר הפרשה ממחר בשבת יצא דשפיר מקרי עם הציבור כיון שהתחיל הציבור את הפרשה במנחה ודווקא מיום א' ואילך אבל בשבת במנחה אף לאחר שקרא [פרשה] משבת לא יצא כיון שבאותו היום קראו הפרשה שעברה, ע"כ הגה"ה, ואומר שאינו מועיל כל כך שאדם חוזר ג' פעמים מקרא כמו ב' פעמים מקרא ואחד תרגום כי מן הדין היה לנו לחזור הסדר ותרגום ירושלמי לפי שמפרש העברי יותר בטוב מתרגום שלנו אך שאינו מצוי בידינו (בינינו), ואף כי אנו נמשכים אחר בבליים ואומר לאחר שיחזור הסדר בשבת אינו צריך לחזור ההפטורה והפרשה מסדר שניה. ואומר שאין חובה ליחיד לקרא הפרשה בשיני ובחמישי ואפילו בשבת במקום שאין מניין רק אם חזר הסדר ב' מקרא ואחד תרגום כדאיתא במגילה (דף כ"ג) אין קורין בתורה פחות מי', עכ"ל התשב"ץ (שם). גרסינן בפרק אלו נאמרין (סוטה דף ל"ט) אמר ר' יהושע בן לוי אין הצבור רשאי לצאת עד שינטל ספר תורה ושמואל אמר עד שיצא פירש [הגאון] דברים הללו שאמר שמואל במקום שאין מניחין ספר תורה בבית הכנסת אלא מצד בית הכנסת או שיש עמו במבוי בית ששומרין בו ספר תורה ודר' יהושע בן לוי בכל מקום קאמר כששליח צבור אומר עושה שלום אחר גמר התפילה אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ספר תורה להצניעו והוסיף שמואל כי במקום שמוציאין אותו מבית הכנסת להצניעו אין רשאין לצאת עד שיצא וילכו אחריו ויעשו לו הדור דאמר רבא בר אהינא (דברים י"ג) אחרי ה' תלכו לעכבו ספר תורה עד דנפיק הם אחריה ולא נפיק מקמי ואי איכא פתחא אחרינא רשאין, עכ"ל ר"א.
